היוגה היא מים חיים
מקהילה חיה ליוגה אונליין
לפני חודש וחצי סגרנו את המרכז לויג'נאנה יוגה תל אביב – ופתחנו אותו מחדש. ממקום שהוא לב פיסי של קהילה שעושה דרך של אימון גופני ורוחני, עברנו למרחב וירטואלי שבו הקהילה שלנו ממשיכה להיפגש מבלי להיפגש.
איבדנו את היכולת להתאמן זה לצד זה, את היכולת להראות ולראות, את היכולת לתקן במילה או במגע. הקהילה שלנו אבדה את היכולת להיפגש – במרחב הוירטואלי אנחנו מביטים על המורה אבל לא רואים את מי שמתאמן יחד איתנו.
יוגה, כמו כל לימוד אמיתי, היא דיאלוג – דיאלוג בין מורה לתלמיד, דיאלוג בין רעיון לבין מציאות, דיאלוג בין חברים לאותה דרך שפועלים יחד. משהו עמוק מאוד בדיאלוג הזה נעלם בששת השבועות האחרונים.
הדיאלוג שבלב
אבל היוגה לא נעלמה כלל.
כי יש דיאלוג אחד שהוא בלב היוגה, בלב כל הדבר הזה שאנחנו עושים לא משנה מתי ואיך – הדיאלוג הפנימי. השיחה ביננו לבין עצמנו.
יש מובנים מסויימים שבהם הדיאלוג הזה דוקא השתפר בתקופת הסגר. הוא למשל שחרר אותנו מראיית מתאמנים אחרים ומהמחשבה שאחרים רואים אותנו, וככזה שחרר אותנו מההשוואות האינסופיות שבסופן, כמעט תמיד, גאוותנות בושה, שתי איכויות שהרסניות לאימון.
הסגר גם איפשר לרבים להתאמן יותר כל יום לפעמים פעמיים ביום, והזמן שהתפנה לרבים שחרר אותנו לא פעם ממסכת הלחצים של "הדברים הדחופים" שאיכשהו תמיד מצליחים לפגוע באימון.
ועכשיו, כשלאט לאט אנחנו מתחילים לחזור למסלול, אחד הדברים שכדאי לנו לעשות זה לנסות לשמר לפחות חלק מהאיכויות האלה –
להשתחרר מהמבט על אחרים וממבט האחרים עלינו, להעמיד את האימון במקום אחר בסדר העדיפויות שלנו, להזכיר לעצמנו לדאוג לעצמנו. יוגה, אחרי הכל, הוא פעולה שמבוססת על אהבה לעצמך – ומבטאת את האהבה הזו.
האמת העמוקה של האימון
אבל יש משהו גדול יותר שאני מקווה שנזכור מהתקופה הזו.
כשהמצאנו את עצמנו מחדש לפני חודש וחצי, זה לא היה בהכרח בגלל הצורך הכלכלי. זה היה כי האמנו, כל צוות המורים של המרכז, שדווקא עכשיו אנחנו צריכים להמשיך ולקיים את הקהילה הזו, ולהמשיך לקיים את היוגה, למרות שהמעבר הזה לאונליין היה לנו משונה מאוד וקשה מאוד.
ואכן, רבים מכם כתבו לי בתקופה הזו כמה היוגה היתה עבורם קרש הצלה, כמה האימון החזיק אותם פיסית, רגשית ורוחנית בתקופה הקשה הזו. זו הייתה תזכורת חשובה עבורי. הם הזכירו לי את האמת העמוקה של האימון.
לפעמים, בקטנות היום יום, האמת הזו נשכחת. לפעמים גם למי שמתאמן הרבה, ואולי דוקא למי שמתאמן הרבה, האמת הזו מסתתרת במה שהופך לפעמים לשגרה אפורה.
אבל ברגעי משבר וקושי, ואנחנו ללא ספק בתקופה של משבר וקושי, קל יותר להבחין באמת הפשוטה – הדיאלוג הפנימי הזה שהוא בלב היוגה הוא מחזק, וחיוני ומבריא. לכן, למי שהולך בדרך, האימון היוגי הוא מים חיים. הוא אויר לנשימה. הוא בית.
היוגה היא אמת חיונית, ובתוך כל המשבר הגדול שמסביבנו זה טוב שיש לנו את האמת החיונית הזו, ויש מידה מסויימת של נחמה בלהיוכח בזה מחדש דוקא עכשיו.
תודה לכולכם על זה.
