האם אתה מתאמן מתקדם?

מאת קרן סגל 

מה זה בעצם אומר, להיות מתקדם ביוגה?

בשנים האחרונות התחלתי ללמד שיעורי ממשיכים ומתקדמים, מה שגרם לי לחשוב הרבה על המושגים האלה ומה הם אומרים.

שמתי לב, שבקרב הרבה מהמתרגלים “מתקדם” משמע להניח את כפות הידיים על הרצפה באוטאנאסאנה או להגיע לבוהן הגדולה בטריקונאסאנה, לעלות לקיר בעמידת ידיים או להגיע עם הראש לברך בג’אנושירשאסאנה וכו’. כלומר מתרגל מתקדם הוא זה שיש לו טווחי תנועה גדולים.

בנוסף, אנשים נוטים לשים המון משקל על כמה זמן הם מתרגלים ולכן מי שמתרגל עשר שנים הוא מתרגל מתקדם. אני רוצה לטעון שאלה לא הקריטריונים. הכל תלוי לא בכמה זמן אנחנו מתרגלים אלא באיך. מתרגל שמתרגל שנתיים יכול להיות הרבה יותר מתקדם ממתרגל שמתרגל עשר שנים.

מהי, בעיני, התקדמות ביוגה 

בעיני התקדמות היא ההבנה התנועתית: איך הגוף אמור להתקיים בתוך האסאנה ולא כמה נמוך אני מגיעה או כמה חזקה אני.

למשל –

מתרגל ותיק שלא נע בהקשבה ומודעות יוכל ככל הנראה להגיע בטריקונאסאנה עם היד לבוהן הגדולה. אבל סביר להניח שכדי להגיע לשם הוא יכנס לכפיפה עמוקה של הגו הצידה. זה לא רע כשלעצמו אבל זה לא מה שהתנוחה דורשת. מבחוץ, הוא יראה מאוד גמיש ומרשים כי התנוחה נמוכה.

לעומתו, מתרגל מודע יהיה ער לכך שהתנועה מגיעה מהטייה של האגן לכיוון אחד ושני צידי הגו מתארכים לכיוון הנגדי. הוא יקשיב לתווך התנועה של האגן וברגע שהוא יסתיים ויתקיים אורך וחיבור בין הזנב לקודקוד הראש שם ימצא את התנוחה.

ייתכן שמבחוץ התנוחה תראה גבוהה יותר, אבל מבפנים יתקיים חיבור ואורך. זוהי תנוחה שיש בה הקשבה ומודעות. זו התקדמות.

בפשימוטאנאסאנה (כפיפה קדימה בישיבה עם רגליים ישרות), מתרגל ותיק יכול לחשוב שבגלל שהוא מתרגל כבר הרבה זמן, אין לו צורך בהגבהה מתחת לאגן. הוא יתכופף קדימה ואולי יגיע עם הראש לשוקיים אבל הכפיפה תבוא מהגב התחתון ולא מסיבוב האגן.

מתרגל ותיק שעובד בהקשבה, ישים לב שבישיבה ברגליים ישרות הוא אינו יושב על עצמות הישיבה, דבר מהותי וחשוב מאוד בכפיפות קדימה ובכלל. הוא ידאג לשבת על הגבהה עד שישב על עצמות הישיבה או שיכפוף מעט את הברכיים. כך, הכפיפה לפנים תיעשה מהאגן ומשליחה של עצמות הישיבה אחורה ומעלה. מתאמן כזה יעצור כשעדיין יש אורך וחיבור בין הזנב לקודקוד הראש.

גם פה התנוחה של המתרגל השני תיראה גבוהה יותר משל המתרגל הראשון אבל כמו שאמרתי, זו איננה המהות. המהות היא שמירה על חיבור ותנועה מודעת. רק אחרי שהחיבור הזה קיים אפשר לשחרר את הגו קדימה ולהרפות.

זוהי התקדמות.

דוגמה נוספת – כלב מביט מטה.

מתרגל ותיק לא מודע אולי יגיד לעצמו ” אני מתרגל המון שנים אז אני איישר רגליים עד הסוף” ולא ישים לב שעל חשבון זה, הגב התחתון שלו מתעגל.

מתרגל ותיק מודע, ישים לב שאם הוא מיישר את הרגליים הגב התחתון שלו מתעגל ולכן ייבחר בכיפוף עדין של הברכיים כדי שיוכל לשלוח עצמות ישיבה אחורה ומעלה ולהאריך את הגב התחתון. זאת בעיני התקדמות.

התקדמות, יוגה ואי השתוקקות

אין ספק שלזמן יש חשיבות עצומה אבל אי אפשר לסמוך רק עליו.כדי באמת להתקדם צריך לפתח מודעות לסודות הקטנים של הגוף, לשים קצת בצד את האמביציה והאגו ולהקשיב. להתאמן מהמקום שבו אנחנו מתאמנים מבלי להשתוקק להגיע לקצה, תוך הקשבה ושמירה על אמצע.

משם מגיעה העוצמה וההתקדמות האמיתית.

בהצלחה!

 

לקרוא עוד: 
על היוגה כאימון בימים סוערים
לקרוא את פטנג’לי זה כמו לעשות ברכת שמש
אימון אונליין עם קרן סגל: חימום מרענן

קרן סגל היא מורה במרכז לויג’נאנה יוגה תל אביב. 

קרן מתרגלת מאז 2005, היא בוגרת 3 בתי ספר להכשרת רקדנים וכוריאוגרפים, עשתה קורס מורים לויניאסה עם ראם הראובני, קורסי העמקה לויג’נאנה יוגה עם יונתן גרוסמן ואורית סן גופטה והיא בוגרת קורס מורים לויג’נאנה יוגה עם נגה ברקאי(2018). 

הצטרף לדיון

2 תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *