מאת להלי ארליך

יוגה,  בהוגה, ומוקשה – מעבדות לחירות

היום אנחנו מציינים את המעבר מעבדות לחירות. עבור היוגי זהו תהליך המתמשך גלגולי חיים שלמים עד ל"מוקשה"-השחרור, החירות האולטימטיבית.

מסורת היוגה אינה מבחינה בין טוב ורע, נעים ושאינו מסב עונג בכל הנוגע לעבדות ולשיעבוד הפנימי. עבור היוגי ישנן שתי דרכי חיים: דרך ה"בהוגה"- מנהג העולם, הנאות החיים. דרך "היוגה"- דרך של התמסרות רוחנית ותרגול.
דרך היוגה ארוכה ומחייבת אך סופה במוקשה, בשחרור אמיתי ממעגל הלידה והמוות.

קבלה של זה היא ההבנה שכל עוד אנו נמצאים במעגל הקארמה והסמסרה אנו למעשה כבולים.

הכבלים על פי הפילוסופיה של היוגה

הקיום האנושי שלנו מכיל בתוכו כבלים רבים, בין אם חיינו מלאים נועם ובין אם הם מלאים סבל. הקיום בתוך הגוף וצרכיו השונים,
המשיכה הבלתי פוסקת לעונג ודחיית הבלתי מענג ולבסוף הבורות האנושית אודות העצמי האמיתי. 

הדרך היחידה להיות משוחרר באמת היא באמצעות טיפוח גישה של שיוויון נפש אמיתי כלפי הרע והטוב בחיינו. דרך האמצע. חוסן. עשייה באי-עשייה. לצידה טיפוח הבנה שאמנם השלשלאות בלתי נראות וגם אם איננו מודעים להן הן כובלות אותנו, ומתוך שני אלו טיפוח ה"ויוקה"- יכולת של ראייה מבחינה שתשמש אותנו ככלי להתקדמות בהתפתחות התודעה מעבר לכבלים הרגילים.

שוויון נפש כאקט של שחרור

עצם הידיעה הזו והחתירה לעבר גישה של שיוויון נפש, הרפיית מאמץ, או דרך האמצע, היא עצמה האקט המשחרר.
האימון מרחיב ומשכלל אותה עוד ועוד, משנה את הכלי (הגוף והתודעה) ומאפשר מעבר איטי לקיום אחר, בו ניתן "למנוע את הסבל בטרם בא", להתחיל לשחרר את העבדות.

ה"מוקשה" או ה"קאיבליה", יכולות לשמש כאמצעי העוזר לנו להבין שפנינו מועדות לעבר החירות האולטימטיבית, לשמש לנו כמפת אוצר מסתורית ומסקרנת לפיענוח החידה של יכולות התודעה האנושית.

הדרך עצמה משמעותית יותר מהמטרה, הדרך עצמה היא המורה הגדול, המטרה היא המצפן.

חירות אמתית היא פנימית, כמו גם עבדות.

בצמצום ישנה התרחבות.

חג חירות שמח