להתאמן מבפנים

ויג’נאנה בסנסקריט:
לימוד והבנה
מתוך התנסות

האימון בויג’נאנה יוגה
הוא עוצמתי ורב מימדי.
זהו אימון של הגוף, של הנשימה,
של התודעה ושל הלב.

ביוגה שלנו אנחנו משלבים דיוק עם דינמיות, תבונה עמוקה של הגוף עם סקרנות,
הקשבה פנימה ותשומת לב לתנועה בעולם.

כל על אלה יוצרים יחד אימון יוגי מאתגר, מעמיק ומיטיב, שמחזק ומגמיש,
מייצב ומאריך, מקל על כאבים
ומצליל את התודעה.

לא צריך להיות גמיש או חזק,
לא צריך להיות בכושר או בעל נסיון –
ההדרגתיות בהוראה ותשומת הלב באימון מאפשרים לכל אחד למצוא את השיעור המתאים לו, להתחיל להתאמן,
ולתת ליוגה לעשות את כל מה שהיא יכולה לעשות לגוף, לנשימה, לתודעה וללב.

הגמישות, החוזק, המבט הצלול והשקט
יגיעו עם אימון שמבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן.

לויג’נאנה יוגה ארבעה מרכיבים:
ישיבה שקטה (מדיטציה), תרגול הנשימה (פראנימה), תנוחות היוגה (אסנה) ולימוד הטקסטים המסורתיים של היוגה.
אלה נלמדים באופן הדרגתי ובהיר, מהפשוט למורכב, מהגס למעודן, תוך שמירה על שבעת העקרונות של האימון:

הרפית הגוף, השקטת הנפש, כוונה, נשימה, השתרשות, חיבור והתרחבות.

היבט ייחודי נוסף של ויג’נאנה יוגה הוא התמקדות בעשרת הואיוס במהלך התרגול. 

ויג’נאנה יוגה נוסדה ב-2003
ע”י אורית סן-גופטה בשיתוף מורי יוגה ותיקים,
והיא ממשיכה את המסורת היוגית של שרי קרישנהמצ’ריה
ותלמידיו
ב.ק.ס. איינגר וק’ פטאבי ג’ויס.

שבעת העקרונות
של האימון

הרפיה

תחילה יש להרפות את הגוף. לשאוף, ועם הנשיפה לחשוב על שחרור הגוף ממתח,
לשאוף, ועם הנשיפה הבאה לסרוק את הגוף. בכל מקום שיש כיווץ או מתח ­– להרפות.
התודעה מתבוננת בגוף במבט תומך, מבט הורי.
עם הזמן אפשר לראות את האזורים המתוחים מתרחבים ומשתחררים.
אם מתגלים מקומות של חולשה, יש לנשום לתוכם באומץ, לתת הם כוח.

כך הגוף רך ויציב.

השקטת התודעה

כאשר אנו עולים על המזרן, אנו מתנתקים מן המחויבות הרגילה להגיב לעולם.
העיניים מביטות פנימה וקולטות את מצב הרוח, את מצב התודעה.
בין שאנו מרוכזים, מפוזרים או עצבניים, בין שאנו שמחים, עצובים או כעוסים,
בין שאנו מפוחדים, מותשים או מלאי כוח ויצירה, העיניים מוצבות בחלק האחורי של הראש,
ואנו מביטים בעצמנו ובאימון מתוך מרחב שקט.

בכל שאיפה העיניים שוקעות לאחור, בכל נשיפה העצמת הריכוז.

כוונה

ממקום זה התודעה מפנה את מבטה לעבר האימון, הגוף מכוון עצמו לעברו,
הלב חובק את האימון בכל עוצמתו.

על ידי הדמיית עצמנו יושבים, נושמים, נכנסים לתנוחה,
על ידי ראייה לנגד עינינו מישהו מנוסה מאיתנו מבצע את האימון,
על ידי התמסרות לכיוון הזה ללא כל תמונה.

בכל נשימה והפניית מבט – כוונה.

השתרשות

התודעה ניצבת במקום שבו הגוף במגע עם האדמה.
יש לתת למשקל של הגוף ליפול לתוך מקום זה, למשל כפות הרגליים,
כאילו כפות הרגליים שוקעות מטה אל תוך האדמה.
ושם לחוש את המגע ואת העוצמה המופנית מטה חוזרת מעלה.

כמו שורשים של עץ המסתעפים בתוך האדמה,
ככל שיתפשטו ויעמיקו כך יתארך ויתרחב העץ שמעל האדמה.

ככל שההשתרשות מתבססת, הגוף קל, רך ונע ללא מאמץ.

חיבור

המודעות היא לשני כיוונים מנוגדים המחוברים יחדיו.
הרוצה לעלות, עליו ראשית לרדת, הרוצה לנוע קדימה, עליו להתבסס באחור,
המתכוון לשמאל, יתבסס ראשית בימין, בכל תנוחה האיבר הרחוק ביותר מן האדמה
מחובר לאיבר שמשתרש בה.
הגוף כמו שרשרת טבעות שנעה בחלל, שבה שום טבעת אינה נוגעת בחברתה.
ככל שייחודו של כל חלק בהיר, ככל שהחיבור ביניהם מבוסס,

הגוף בכל מצב – יחידה אחת.

נשימה

השאיפה – התכנסות פנימה, הנשיפה – חיבור לעולם,
השאיפה – קבלת העולם, הנשיפה – נתינת עצמנו לחלל.
בזמן השאיפה הגוף מתארך ומתרחב, בזמן הנשיפה הוא מתייצב בחיבור ובהשתרשות.

לעיתים הנשימה נינוחה ויציבה, לעיתים עמוקה וארוכה.
לעיתים הנשיפה ארוכה מן השאיפה, לעיתים קצרה והחלטית.
לעיתים ברקע בלבד, לעיתים נותנת את הטון ומניעה.

הנשימה תמיד נוכחת.

התארכות והתרחבות

עם ההשתרשות בנשיפה, השאיפה יוצרת התארכות והתרחבות.
או אולי ההתרחבות שנוצרת מתוך השתרשות וחיבור מאפשרת שאיפה?

כאשר יש התרחבות והתארכות, טבעת אינה נוגעת בחברתה
בגוף דמוי שרשרת,  המורכבת מטבעות, הנע בחלל.

אז אין קריסה במפרקים, אין מאמץ יתר של השרירים,
השלד מגן על עטיפותיו, העטיפות יוצרות מרווח בשלד.

הגוף נע מאוורר, משוחרר ומחובר כאחד.