המאמץ להתייצב בכך

איך ממשיכים לעשות יוגה בזמנים כאלה?

בראש השנה תשפ”א נפגשנו, מתאמנים ותיקים וחדשים ומורים מכל שיטות היוגה, לשיחה בהנחיית להלי ארליך ואורי בן דב שעסקה באימון כעוגן בימים סוערים. 

חזרנו אל המקורות העתיקים של הפילוסופיה של היוגה כדי להיזכר בתשתית הרעיונית של האימון, וגם דיברנן לא מעט על פרקטיקה – מה עושים עכשיו כדי להמשיך להתאמן. 

לעשות יוגה מול אי הוודאות 

(מתוך דברי הפתיחה של אורי)

רצינו לקיים את השיחה הזו קודם כל כי קשה. אם בסגר של מרץ הוטלנו לאי וודאות קשה ונאלצנו לעצב את חיינו מחדש – עדיין הייתה תחושה חזקה שצריך לעבור את זה – חודש, חודשיים – לצאת מהצד השני, ואז להמשיך הלאה.

לי לפחות אין הפעם תחושה כזאת. אני מרגיש כאדם, כאזרח, כאבא, כיוגי, כמורה ליוגה וכבעלים של המרכז לויג’נאנה יוגה, שגם אם נצלח איכשהו את התקופה הקרובה, יהיה קשה מאוד להמשיך. הנזק גדול. מחסני החירום מתרוקנים. חוסר התפקוד על הנהגה והזלזול בדברים היקרים לנו מייאש ומרפה ידיים.

לכן רצינו לערוך איתכן, יוגיניות ויוגים, את השיחה הזו – להבין יחד איך אנחנו ממשיכים לצעוד בדרך.

בקבוצה הזו שהתכנסה פה וירטואלית יש עשרות שנים של אימון והכרות אינטימית עם היכולת של היוגה להיות איתנו בעתות משבר והיכולת שלנו להיות בזמנים כאלה ביוגה. יש לנו יותר שאלות מתשובות, ואנחנו מזמינים אותכם להיות חלק מהשיחה הזו לכל אורכה.

לחגוג את המחזוריות

ראש השנה הוא תמיד עבורי חזרה מסויימת לילדות. בכל ראש שנה מתנגנים לי בראש השירים שלמדנו בבית הספר היסודי – ושושנה פורחת בגינה, או לפחות בזכרון, ואני מרים את כפי, או לפחות מדמיין שאני מרים. בברכה.

אנחנו חיים בתוך מחזורים גדולים, קוסמולוגייים – השמש והירח מניעים את האוקינוסים במחזוריות הגאות והשפל. כדור הארץ המסתובב סביב צירו וקובע את היממה, ויחד עם זאת הוא נע במסלול אליפטי גדול סביב השמש, הקובע את עונות השנה ואת אורכה.

מאז שבני האדם למדו לזהות את המחזוריות הזו הם מציינים אותה. היוגים מברכים מדי בוקר את השמש. בראש השנה אנחנו חוגגים יחד סיום הקפה נוסף של כוכב הלכת שלנו.

המחזוריות איננה קבעון. כדור הארץ אולי נע באותו מסלול אבל כבר לפני 2500 שנה אמר הרקליטוס שהכל זורם והבודהה אמר שהכל משתנה.

המחזוריות של העולם היא קבוע אבל המציאות משתנה תמיד, ואם אנחנו מקבלים במובן העמוק ביותר את השתנותו התמידית של העולם, אז המחזוריות היא כלי רב עוצמה לראות את השינוי הזה.

בכל ראש שנה מתנגנים לי בראש השירים שלמדנו בבית הספר היסודי – אבל אני כבר מזמן אינני הילד ששר את השירים האלה, ואני גם לא בן ה22- שנזכר בהם, או בן ה-35. ראש השנה חוזר בדייקנות מפתיע פעם בשנה, השירים נשארים אותם שירים, אבל אני ממשיך להשתנות. ממשיך לזרום. אי אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים, אמר הרקליטוס – וגם אי אפשר לחגוג פעמיים את אותו ראש השנה.

אי אפשר לעשות את אותו כלב מביט למטה פעמיים

האימון של ויג’נאנה יוגה בנוי ממחזורים. הפרקטיס מניואל שלנו מעביר אותנו מדי שבוע דרך משפחות התנוחות השונות במעגל שיוצר אימון שלם. אבל גם אבני הבניין הקטנות יותר של האימון בנויות ממחזורים – בברכת השמש אנחנו יוצאים לדרך ומסיימים אותה באותה נקודה – בטאדאסנה. גם במחזור הטריקונאסנה ומחזורים אחרים, מתחילים ומסתיימים באותה תנוחה. בפראנימה אנחנו מתרגלים לא פעם תרגול מעגלי: שמאל-אמצע-ימין-ימין-אמצע-שמאל וחוזר חלילה.
הישיבה השקטה חוזרת לה מדי אימון ויש לה מחזוריות משתנה משל עצמה:  כל פעם מחדש אנחנו פורשים את המזרון, מניחים את הכרית, מתיישבים, ומארגנים את היציבה – כדי לפגוש את התודעה מחדש.

אי אפשר לפגוש את אותה תודעה פעמיים.

אז בין אם עולים על המזרון פעמים ביום, או אולי רק פעם בשבוע, עדיין זו כניסה חוזרת אל הנהר הזורם, והיווכחות כל פעם מחדש, שכשם שאי אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים, ואי אפשר לפגוש את אותה תודעה פעמיים גם אי אפשר לעשות את אותו כלב מביט למטה פעמיים.

וכך יש מימד מרכזי של האימון שבו אנחנו מתמודדים עם ההשתנות ועם המחזוריות.

היוגה היא נחמה גדולה

עבורי יש במימד הזה נחמה גדולה, כי יש באימון מימד תמידי של התקדמות, של עידון, של התחזקות – ושל תקווה. היוגים הגדולים היו אופטימיים גדולים, באמונה שלהם שניתן לדקק את המכאובים ושניתן לשחרר את התודעה, ולא משנה אם אנחנו נזירים שמתאמנים כל היום, או אנשים החיים בעולם שמתאמנים רק פעמיים בשבוע – האופטימיות הזו, שהיא הבסיס של האימון, דבקה גם באימון שלנו. היא חלק ממנו גם בימים קשים.

ובימים האלה, שבהם אנחנו מתקשים מאוד לחגוג את פרוש השנה החדשה, שבהם אנחנו דואגים מאוד לעתיד של המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה, דאגה שהיא עמוקה ונוגעת בפחדים עמוקים, האופטימיות הזה היא מזור של ממש.

כל מי שמתאמנת מרגישה אותה. כל מי שמתאמן יודע כמה כוח זה מביא.

אז כן – דרושות לנו תעצומות נפש של ממש להתאמן בימים כאלה, אבל אנחנו צריכים לזכור שהאימון מביא איתו תעצומות נפש. הקולות הפנימיים והחיצוניים שבאים להפריע לנו להתאמן חזקים בימים כאלה יותר מתמיד – אבל דוקא בשל כך אל לנו להיכנע. אל לנו לשקוע לתוך העיסה האפורה והמדכדכת של דשדוש, של יום שרודף יום בעצירת התנועה שנכפתה עלינו.

אנחנו צריכים לחזור ולחגוג לא רק את השנה החדשה, אלא כל יום מחדש. ואת זה המחזוריות של האימון, האופטימיות שלו ותעצומות הנפש שהוא מביא – מאפשרות.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. אורי וכל צוות המרכז,
    צפיתי בהקלטת השיחה “המאמץ להתייצב בכך…” ואני רוצה להודות לכם.
    הצפיה היתה מעניינת, מרגשת ומשמעותית. אני לעיתים קרובות מרגישה בחוסר של לימוד משותף של טקסטים ושיחה עם מתרגלים נוספים.
    אשמח להשתתף או לקבל הקלטות של שיחות נוספות כגון אלו.
    שתהיה שנה טובה
    עידית שלו

    1. היי עידית –
      תודה רבה!
      ראשית, את יכולה לבדוק בבלוג שלנו – יש עוד שיחות שערכנו בעבר.
      אם את ברשימת התפוצה שלנו תקבלי כמובן הודעות על המפגשים הבאים.

      אורי

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *